פסק-דין בתיק תע"א 3210-06

1.         התובע עבד אצל הנתבעת מחודש 9/1994 ועד חודש ינואר 2001, במועד זה נעצר התובע, הורשע בפלילים, ונגזרו עליו 7 חודשי מאסר. התובע ריצה את תקופת מאסרו, ולאחר מכן פנה אל הנתבעת בבקשה לקבלו בחזרה לעבודה. משסירבה הנתבעת לעשות כן, הגיש את תביעתו זו לתשלום פיצויי פיטורים. השאלה הנשאלת בענייננו הינה האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים בנסיבות אלה.  

2.         ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.         התובע עבד אצל הנתבעת מחודש 9/1994 ועד לחודש 1/2002. שכרו היה 4,100 ש"ח.

ב.         התובע עבד כנהג של כלי עבודה כבדים.

ג.          בחודש 1/2002 נעצר התובע בחשד להחזקת תעודת זהות מזויפת (ראו דו"ח על עיכוב שהוגש על ידי הנתבע ביום 4.1.2009).

ד.         ביום 19.2.02 הורשע התובע בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, בשימוש במסמך מזויף פעמיים, בהתחזות לאדם אחר פעמיים, בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בקבלת דבר במרמה, עבירות בניגוד לסעיפים 275, 415, 418, 420, 441 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; וכן בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל פעמיים, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בגין עבירות אלו נגזרו עליו 7 חודשי מאסר בפועל (הכרעת הדין וגזר הדין בת.פ. 1402/02, סגנית הנשיאה השופטת רות זוכוביצקי).

ה.         התובע ריצה את תקופת המאסר כמעט במלואה (פחות 20 ימים) (ע' 3 ש' 6-7 פרוטוקול מיום 28.11.2007).

ו.          כאשר סיים התובע לרצות את תקופת מאסרו פנה אל הנתבעת בבקשו לשוב ולהעסיקו, ואולם הנתבעת סירבה (סעיף 7 לתצהיר מר גיא חנוני).

3.         התובע טוען כי לאחר שחרורו מן המאסר ביקש לשוב לעבוד אצל הנתבעת, אך זו דחתה את בקשתו זו, בתחילה משום שאין באפשרותה להנפיק לו אישורי  עבודה, ובהמשך משום שלא היה לה "באגר" שעליו יוכל לעבוד. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים שכן הנתבעת לא דאגה לספק לו היתר כניסה לישראל, ובשל כך אף נאלץ לעבור עבירות פליליות שבגינן נעצר והורשע.

מנגד טוענת הנתבעת כי יחסי העבודה בין הצדדים נותקו בשל מעשיו הפליליים של התובע ולא בשל מעשה פיטורים. משכך אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. הנתבעת טוענת עוד כי יש לסלק את התביעה נגדה על הסף מחמת שיהוי, שכן התביעה הוגשה 4 שנים לאחר שנסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, ומחמת חוסר תום לב שנפל בהתנהלות התובע, באשר לא פירט בכתבי טענותיו את מכלול העבירות שבהן הורשע, ובפרט עבירת זיוף תעודת הזהות והשימוש בה להנפקת רישיון נהיגה שלא כדין.  

יוער כי בסיכומיה זנחה הנתבעת את טענתה לסילוק התביעה נגדה על הסף, ומשכך התייתר הצורך לדון בה.

4.         השאלות שעלינו לדון בהן כדי להכריע במחלוקת בין הצדדים בענייננו הן אלה:

א. האם סירובה של הנתבעת להחזיר את התובע לעבודה לאחר תקופת מאסרו הינה בגדר פיטורים או שמאסרו של התובע גרם לסיכול חוזה העבודה בין התובע לנתבעת?

ב. האם אי הנפקת היתר לעבוד בישראל בנסיבות העניין הינו בגדר פיטורים.

ג. האם מוטלת על הנתבעת חובה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בשל כך שהעסיקה אותו בלא היתר, והוא נאלץ לזייף תעודת זהות בשל כך?

5.         האם פוטר התובע לאחר מאסרו או שמא מדובר בסיכול חוזה העבודה?

סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע כי עובד שעבד שנה אחת ברציפות ופוטר זכאי לקבל ממעבידו פיצויי פיטורים. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי הנתבעת לא פיטרה את התובע בסמוך לתחילת תקופת מאסרו. נשאלת, אם כן, השאלה האם יש לראות בסירובה של הנתבעת להחזיר את התובע לעבודתו לאחר תקופת מאסרו פיטורים או שמא גרם מאסרו של התובע לסיכול חוזה העבודה בין הצדדים.

בע"ע 256/08 מוחמד בשיר קוקה ואח' - יוסי שוורץ ואח' (ניתן ביום בהרחבה 13.2.2011) נדונה בהרחבה השאלה מתי יראו חוזה עבודה כמסוכל. שם נפסק כי:

"הסיכול החוקי יחול כאשר חוזה העבודה בוטל ישירות בשל